רש"י על סנהדרין ס״ה ב:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על סנהדרין ס״ה ×¢×´×‘:ו׳ רש"י על סנהדרין ס״ה ×¢×´×‘:ט׳ »

1 סנהדרין פתח ↗

מֵיתִיבִי: ״וְהָיָה כְּאוֹב מֵאֶרֶץ קוֹלֵךְ״. מַאי לָאו, דְּמִשְׁתַּעֵי כִּי אוֹרְחֵיהּ? לָא, דְּסָלֵיק וְיָתֵיב בֵּין הַפְּרָקִים וּמִשְׁתַּעֵי.

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נתיבות עולם פתח ↗

323 פירוש - אורך ימים שיש ע"י התורה חל על חיותו של האדם רק כאשר האדם מוציא דברי התורה בדיבורו, שאז חיות האדם דביקה בחיות התורה, ובני חדא בקתא אינון, וכמו שביאר. ובח"א לבכורות ח. ד, קכח: כתב: "כי הדבור הוא החיים, כמו שמבואר זה בכמה מקומות, וכדכתיב משלי ו, כב 'והקיצות היא תשיחך'". וכאן מבאר שהדיבור הוא החיים, ואילו למעלה פ"א ליד ציון 168 ביאר לאידך גיסא; שהחיים הוא דיבור ראה שם הערה 168. ויש בזה הטעמה מיוחדת; לשון חכמים כאן הוא "חיים למוציאיהם בפה", ומדוע דוקא כאן נקרא הדיבור בשם "מוציאיהם בפה", ולא כרגיל בשם "דיבור" סתם. ואמנם כך הוא לשון המקרא "חיים הם למוצאיהם", אך זה גופא טעון ביאור. אך לפי דבריו כאן הדברים הם כמין חומר; דיבורו של אדם הוזכר כאן לא מצד כח הדיבור גרידא, אלא מצד שהוא מבטא את חיותו של האדם. והנה הגדרתה של חיות היא הוצאת תולדות לפועל, וכמו שכתב בגבורות ה' פע"א שכו., וז"ל: "כאשר האילן חוזר אל כח חיותו לגדל הפרי, נקרא 'לבלוב', מלשון לב, כלומר שחוזר אליו חיותו שהיא בלב. וכמו שבאילן כאשר הוא מלבלב, שהוא חיותו של אילן, אז מחיותו מוציא כח לחוץ, וזהו ענין החיות, הוצאת הכח. כאשר תבין ממה שאמרו חכמים נדרים סד: מי שאין לו בנים, ואינו מוציא פירות, נחשב מת. מזה תראה כי כל חיות הוא מוציא כח לחוץ, והוא הוצאת פרי שנולד ממנו, שהרי כל חיות נמשך ממנו פרי" הובא למעלה פ"א הערה 5. והואיל והדיבור הוזכר כאן מצד כח החיים הגנוז בו, וכל חיים "הוא מוציא כח לחוץ", לכך בהכרח שהדיבור לא יוכל להזכר כאן אלא במטבע לשון של "מוציא", שהדיבור יוצא לעולם מפיו של אדם, "כי אין דבר שהוא יציאה מן הכח אל הפועל כמו הדבור, שפותח פיו ומוציא הדבור אל הפועל" לשונו בדר"ח פ"ו מ"ט שכו:, ומובא למעלה הערה 297. וכן למעלה לפני ציון 271 כתב "כי צריך האדם לקנות התורה בדבור שיוצא מפיו, לא במחשבה לבד", וגם שם יש להעיר מדוע האריך בלשונו וכתב "בדבור שיוצא מפיו", ולא קיצר וכתב "בדבור" בלבד. אך מעתה הדברים מחוורים כשמלה. וכשהרציתי דברים אלו למו"ר שליט"א, הוטבו בעיניו, והוסיף לזה את המקרא דברים ח, ג "כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם", שזהו השורש החיות שיש במוציא דברי תורה בפיו. ובני האברך כמדרשו רבי חנוך דוב שליט"א צירף לזה את דברי רש"י סנהדרין סה: ד"ה לא שכתב "קולו נמוך לפי שאין בו חיותא". הרי שלא רק שעצם הדיבור מורה על עצם החיות, אלא אף עוצמת הדיבור מורה על עוצמת החיים, וקול נמוך נובע מהעדר חיות כדבעי. וזו הערה נפלאה.

7 כי אורחיה - מתוך קברו ומתוך כך קולו נמוך:

8 לא דסליק ויתיב בין הפרקים - ומיהו קולו נמוך לפי שאין בו חיותא:

« רש"י על סנהדרין ס״ה ×¢×´×‘:ו׳ רש"י על סנהדרין ס״ה ×¢×´×‘:ט׳ »